קוים לדמותו של מנהיג מתנדבים 

 בבסיס מאמר זה אני מניחה מספר הנחות:   

 1. המשותף לכל המתנדבים, באשר הם, היא התחושה שהעשייה שלהם תורמת, חשובה ומשמעותית.   

 2. מתנדבים מגיעים להתנדב כדי למלא צרכים שונים, צרכים המשתנים בעוצמתם במהלך הזמן.          

 3. שאיפתו של כל מנהיג בארגון, וודאי בארגון מתנדבים,  היא שהאנשים יהיו מחויבים לארגון, בעלי מוטיבציה גבוהה ויתנו את המירב למשך תקופה ארוכה. 

  4. המנהיגות היא חלק מהעבודה הניהולית הניתנת מתוקף סמכות פורמאלית ואשר אותה ניתן לרכוש / לאמץ.

ברנס (1978) אמר: "מנהיגות היא אחת התופעות הנצפות ביותר והבלתי מובנות ביותר עלי אדמות". נשתמש במאמר זה בהגדרה מוסכמת של התופעה: "מנהיגות היא הנעת אנשים לביצוע משימות לאורך זמן תוך מיצוי אמצעי ההנעה ותוך שימוש מזערי באמצעי כפיה". מנהיגות, אם כן, מתייחסת לדינמיקה בין המנהל ואנשיו.

סוד המנהיגות טמון ביכולת המנהל ליצור קשר רגשי עם המתנדב בשלושה מישורים: במישור הערכי רעיוני של הארגון, במישור האישי בין המנהיג לאנשיו ומישור הפעילות והחיבור לקהל היעד.

תנאי ראשוני, הכרחי, עוד לפני העשייה עם המתנדבים הוא המנהיג מהווה דוגמה אישית ומפגין סטנדרטים אתים ומוסריים גבוהים.

מה עושים?

השראה - המנהיג מהווה גורם השראה, מלהיב ומעורר רגשות שנובעים מהחזון ומהמטרות של הארגון. מדבר על ערכים, אידיאולוגיה המנהיג נותן משמעות לעשייה שחורגת מהכאן ועכשיו. המנהיג מעביר תחושה של שליחות אופטימיות וגאווה.  

התייחסות אישית –  המנהיג זמין ונגיש ומיטיב להכיר את אנשיו. מכיר את היכולות והצרכים שלהם לצד החולשות שלהם. הוא נותן תשומת לב, מתעניין, מקשיב, מראה שאיכפת לו. מתחשב כשצריך, מעודד, נותן משוב חיובי, מכוון ומייעץ.

שייכות -  עפ"י אדלר שייכות הוא צורך בסיסי קיומי, רגשי ונפשי. זוהי ההזדהות עם הארגון, תחושת ה"ביחד", הידיעה שאני חשוב למישהו, שאכפת ממני. חשוב מאוד  לשים דגש על תהליך הסוציאליזציה בקליטה של מתנדבים חדשים. ובנוסף ליצור מפגשים של החדשים  עם הותיקים, לעשות אירועים חברתיים, לייצר מנגנון שמקפיד על תשומת לב אישית  כמו ברכה ליום הולדת / לחגים. לערוך טקסים וכד'.

תחושת ערך עצמי – תחושת הערך העצמי גבוהה מושגת הן על ידי כך שהפרט מרגיש שהוא שותף לעשייה משמעותית שמקדמת ערכים ראויים ונכונים לתפיסתו והן על-ידי הישגים והצלחות. המנהיג ידגיש בכל הזדמנות את חשיבות העשייה היומיומית שגם אם היא אפורה, היא זו שמקדמת את הארגון למטרות ולחזון. המנהיג ייתן לכל מתנדב להרגיש שבזכותו קהל היעד מקבל מענה. המנהיג יתגאה בהישגים של הארגון וידגיש בכל הזדמנות שההישגים הם תוצר של העשייה המשותפת וללא התרומה הייחודית של כל אחד, היא לא היתה מושגת.

העצמה – המנהיג מציב יעדים אתגריים ומגדיל אחריות של הפרט בהתאם ליכולתו. בנוסף, נותן הזדמנויות ללמידה וצמיחה מקצועיים באווירה תומכת. המנהיג משתף את המתנדבים בנעשה בארגון, נותן הזדמנויות להעלות רעיונות, הערות והארות ומתחשב בהם.

הוקרה והערכה – המתנדב נותן לארגון את הזמן שלו ואת רצונו הטוב  ואת העשייה בארגון. ראוי להיות נדיב בתודה והוקרה. בנוסף למשוב והתודה האישיים כדאי למסד טקסים פומביים בהם יש שקיפות ופרמטרים ברורים המכוונים למצוינות.

אני שותפה לדעתם של קרנץ וגילמור (1990) הטוענים, שמנהיגות אפקטיבית חייבת לצרף לאספקטים ה"מנהיגותיים" גם אספקטים "ניהוליים". כלומר, התפיסה צריכה להיות כוללנית ומכילה הן את הצדדים המניעים ויוצרי ההשראה, והן את החלקים האדמיניסטרטיביים של בניית תכניות, מעקב, שליטה ובקרה, פתרון בעיות וכיו"ב.

בתמורה לנ"ל נקבל מתנדבים מחויבים רגשית, שבעי רצון, חדורי מוטיבציה, מוכנים לתת את המיטב והמירב, מגלים אחריות ומזוהים עם הארגון וחשים שהצלחת הארגון היא הצלחתם.

לסיכום, מנהיגות היא תהליך דינמי של הנעת אנשים על-ידי סיפוק צרכים אנושיים בסיסיים היוצר מחויבות רגשית אצל המונהגים. המנהיג חייב לעמוד בסטנדרטים אתים ומוסריים גבוהים ולשלב שימוש בכלים ניהוליים סטנדרטים.

כל הזכויות שמורות